<h1>תוספות רבינו שמואל ב"ר יצחק — קידושין</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[קידושין י"ז ע"ב] דברה תורה כלשון בני אדם. דוקא כי הכא דכתיב אשר ברכך וכגון העבט תעביטנו דכתיב די מחסורו אבל יש מקומות דלא אמרי' הכי דהא ר' שמעון דלא דריש והעבט תעביטנו פ' מציאת האשה [כתובות ס"ז ע"ב], ובאלו מציאות [ב"מ ל"א ע"ב] אית ליה התם דרשא דהקם תקים והשב תשיב.
<h2>דף ו:</h2>
[קידושין ע"ח ע"ב] כשהוא גוסס. פ"ה דההיא שעתא לאו בר מתנה הוא. ור"ח פי' בב"ב [קכ"ז ע"ב] משום דחשיב כמת דרוב גוססין למיתה, והיה ר' יואל מדקדק מכאן כיון דלאו בר מתנה הוא, אין יכול ליתן גט, דכתיב ונתן בידה דחזי לנתינה. והא דתנן במס' אהלות [פ"א מ"ו] ובמסכת שמחות [פ"א ה"א], הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו, נוחל ומנחיל וזוקק ליבום, היינו במלתא דממילא, אבל בדבר שצריך להקנות כגון מתנה וגט לא. והא דאמרי' פ"ק דערכין [ו' ע"ב] דגוסס נודר ומעריך ומקדיש, שאני התם משום דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט דמי. ורשב"ם פי' בב"ב [שם] שנפלו לו כשהוא גוסס ואין יכול לדבר ואין לו כח ליתן, משמע מפי' דאם יכול לדבר יכול ליתן. וכן עיקר, דהא אמרי' פ' מי שאחזו [גיטין ע' ע"ב] שחט בו שנים או רוב שנים ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו, ואין לך גוסס יותר מזה ועומד למות, דאפי' מיעוטן אינם לחיים. וכן היה מגויד או צלוב ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו. ובפ' כל הגט [שם כ"ח ע"א] אמרי' המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים, וקאמר לא שנו אלא חולה שרוב חולים לחיים, אבל גוסס שרוב גוססים למיתה לא, והיינו משום דחיישינן שמא מת, אבל אם היה עדיין גוסס כמו שהניחו היה נותן לה. וא"ת אמאי אוקמא בגוסס, אפי' בחולה שאינו יכול לדבר נמי, כדאמרי' [שם ס"ז ע"ב] נשתתק ואמר כתבו גט לאשתי כו' ותניא [שם ע"א ע"א] כשם שבודקים אותו לגיטין כך בודקים למשא ומתן. וי"ל נהי דאינו יכול ליתן עכשיו, הרי יכול ליתן כשיתרפא וא"כ יכיר למה לי.
[קידושין י"ג ע"ב] דרב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה ע"פ אין גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות. אפי' מדרבנן כדמוכח פ' מי שמת [ב"ב קנ"ז ע"א] בשמעתא דאקני קנה והוריש.
[קידושין י"ג ע"ב] ור' יוחנן ור"ל דאמרי' תרוייהו גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות. היינו מדאורייתא אבל מדרבנן מן הלקוחות לא גביא כדמוכח פ' גט פשוט [ב"ב קע"ו ע"א].
[קידושין י"ג ע"ב] גובה מן היורשין שעבודא דאורייתא. תימא דר"פ גופיה קאמר פ' גט פשוט [ב"ב קע"ו ע"א] גובה מן היורשין שלא תנעל דלת בפני לוין. ואר"ת דהוי כמו איכא דאמרי ויש הרבה בתלמוד. [ור"ח] פי' שם דהכא קאמר מלוה הכתובה בתורה כגון קרבן דאיירי ביה לעיל דלא שייך נעילת דלת. ורב אלפס פי' [שם] דה"ק שלא תנעול דלת כלומר אוקמוה אדאורייתא שלא רצו לתקן שלא תגבה מן היורשין משום נעילת דלת, ומיירי דליכא למיחש שמא פרעו שהיו עדים שהודה עד שמת כך פר"ח וכן יש בירושלמי ומילתא דפשיטא הוא דטענינן ליתמי כל מה דמצי אבוהון למטען ואם היה קיים שמא היה אומר פרעתי, א"נ מיירי דשמתיה ומת בשמתיה כדאי' פ' מי שמת [שם קע"ד ע"א] ובפ' שום היתומים [ערכין כ"ב ע"א].
<h2>דף ז.</h2>
[קידושין י"ג ע"ב] מלוה הכתובה בתורה. כגון קרבן ופדיון הבן וערכין ונזקין שלא הייתי יודע נתינת ממון זה אם לא שחייבו בתורה. אבל מלוה דפשיטא שחייב לשלם אע"ג דכתיב והאיש אשר אתה נושה בו לא חשיב כתובה בתורה.
<h2>דף יח.</h2>
[קידושין מ"ח ע"ב] ואיבעית אימא דכ"ע ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף. מכאן אין לדקדק דהכי הלכתא, דהא לא מצי למימר, דכ"ע אינה אלא לבסוף, דא"כ מ"ט דמ"ד אינה מקודשת. אבל יש לדקדק מפ"ק דע"ז [י"ט ע"ב] דתנן הגיע לכיפה שמעמידין בה ע"ז אסור לבנותה, וקאמר ר' אלעזר בגמ', אם בנה שכרו מותר, ומפרש התם דקסבר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, אימת קמיתסר במכוש האחרון, הא לית ביה שוה פרוטה. משמע דהכי הלכתא, דליכא אמורא דפליג עליה. ומ"מ שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, כדילפי מקרא פ' איזהו נשך [ב"מ ס"ה ע"א] כשכיר שנה בשנה, ולא נ"מ דהך פלוגתא דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, אלא לעניין קדושין דחשיב מלוה, ולההיא דע"ז דשכרו מותר. והא דאמר רב [שם ע"ז ע"א] פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום, הוי אפי' למ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף.
<h2>דף כא.</h2>
[קידושין נ' ע"א] הא בלביה לא ניחא ליה. וא"ת שאני התם שמכחיש בפיו מה שבלבו, וי"ל דה"ק הא ודאי בלביה לא ניחא ליה, אע"פ שאומר בפיו רוצה אני, אנן סהדי דלא ניחא ליה, כיון שכופין אותו, אלא לאו אע"ג דאנן סהדי דאינו רוצה, אזלינן בתר פיו, כיון דבעלמא דברים שבלב אינן דברים.
<h2>דף כב.</h2>
[קידושין י"ג ע"ב] גובה מן היורשין שעבודא דאורייתא. תימא דר"פ גופיה קאמר פ' גט פשוט [ב"ב קע"ו ע"א] גובה מן היורשין שלא תנעל דלת בפני לוין. ואר"ת דהוי כמו איכא דאמרי ויש הרבה בתלמוד. [ור"ח] פי' שם דהכא קאמר מלוה הכתובה בתורה כגון קרבן דאיירי ביה לעיל דלא שייך נעילת דלת. ורב אלפס פי' [שם] דה"ק שלא תנעול דלת כלומר אוקמוה אדאורייתא שלא רצו לתקן שלא תגבה מן היורשין משום נעילת דלת, ומיירי דליכא למיחש שמא פרעו שהיו עדים שהודה עד שמת כך פר"ח וכן יש בירושלמי ומילתא דפשיטא הוא דטענינן ליתמי כל מה דמצי אבוהון למטען ואם היה קיים שמא היה אומר פרעתי, א"נ מיירי דשמתיה ומת בשמתיה כדאי' פ' מי שמת [שם קע"ד ע"א] ובפ' שום היתומים [ערכין כ"ב ע"א].
<h2>דף כד.</h2>
[קידושין י"ב ע"א] חיישינן שמא ש"פ במדי. לאו ספיקא דאורייתא הוא דאין להקדש אלא מקומו ושעתו, אלא מדרבנן בעלמא הוא שלא יבא להקל במדי.
<h2>דף כה.</h2>
[קידושין ס"א ע"א] המקדיש שדהו בשנת היובל. בפ' בית כור [ב"ב ק"ב ע"ב] פי' רשב"ם דל"ג בשנת היובל דפלוגתא דאמוראי היא בערכין [כ"ד ע"א] ושם פי'.
[קידושין ס"א ע"א] אין נמדדין עמה. לפי חשבון הקצוב, דליכא למימר דלא קדשי כלל כדפי' רשב"ם בפ' בית כור [ב"ב ק"ג ע"א], דהתנן בפ' המוכר את הבית [שם ע"א ע"א] המקדיש שדה הקדיש אפי' בור וגת וכ"ש סלע ונקעים. ועוד דא"כ מאי הוה פריך והתניא שדה דהתם מקדישן בהדיא, אבל הכא שאין מקדישן בפירוש לא קדשי כלל, והא דתניא בתוספתא בפ' שום היתומים [ערכין פ"ד ה"ה] היו שם נקעים עמוקין י' טפחים, או סלעים גבוהין י' טפחים, אין מקודשין ונמדדין עמה, פחות מכאן מקודשין ונמדדין עמה. לאו אין מקודשין כלל קאמר, דא"כ מאי ונמדדין עמה, אלא ה"פ אין מקודשין להיות נמדדין עמה. ויש שהגיהו בתוס' ואין נמדדין עמה, ומ"מ חדא מילתא היא אין מקודשין לענין דאין נמדדין עמה. והא דקתני בסיפא בתוס' הבית והבורגנין והמגדל והשובך [שבתוכה] נמדדין עמה, כשהן נפדין נפדין כבתי החצרים. האי נמדדין עמה לאו לפדות לפי חשבון קאמר, אלא לפדות בשויין, מדמסיים נפדין כבתי החצרים, דאין להם דין שדה שלא ליגאל בפחות משתי שנים, וגם אין מצטרפין עם השדה, ליגאל כדין זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. ולאו דוקא נקט לשון נמדדין אלא כלומר מקודשין עמה.
[קידושין ס"א ע"א] וליקדשו באפי נפשייהו. פי' רשב"ם אם אינו רוצה למודדן עמה לפי שהן שדה חשוב בפני עצמו, ויכול לפדות כל אחד בפני עצמו, כמקדיש ב' שדות שיכול לפדות זה בלא זה. ליקדשו מיהא באפי נפשייהו, שכשירצה יפדה אותן נקעין לפי חשבון. משמע דמקדיש שדה אחד אין יכול לפדות [חציו] לפי חשבון, ובפ"ק [כ"א ע"א] אמרי' בשדה אחוזה לוה וגואל לחצאין. ובקונטרס פי' כאן דה"פ נהי דבהדי ארעא לא קדשי, להיות נמדדין בקרקע שוה להיות קטפרס שלהן נמדד לעלות בחשבון, ליקדשו באפי נפשייהו, להיות נמדדין לפי מה שיש בהן, ולא יעלה מדרון שלהן בחשבון, וכן עיקר.
[קידושין ס"א ע"א] א"ה אפי' פחות מכאן נמי. לשון א"ה תימה, דמשמע דמשום דאוקמיה בנקעין מלאין מים פריך, הא מסלעים איכא למפרך שאין ראויין לזריעה, דהשתא נמי פריך מינייהו, מדמשני שדרי דארעא מקרו. וי"ל דמעיקרא ס"ד דאפי' אין ראויין לזריעה, חשיב הכל שדה אחד כשהן פחות מכאן, וכשהן גבוהין או עמוקין י' חשובין בפני עצמן. אבל השתא דקאמר דבעי ראוי לזריעה, אפי' פחות מכאן נמי כיון דאין ראויין לזריעה. א"נ מעיקרא ס"ד דסלעים נמי ראויין לזריעה שיש עליהן עפר, ולבסוף מסיק דסתם סלעים אין ראויין לזריעה.
<h2>דף כה:</h2>
[קידושין י"ז ע"ב] שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה. וגבי שדה אחוזה בערכין בריש אין מקדישין [ערכין כ"ה ע"ב] קאמר שכן קם תחת אביו ליעידה ולעבד עברי, והא דלא קאמר הכא והתם לנחלה דבן קודם לאחר דלא חשיב אלא הנך דלתנהו באח כלל אבל נחלה איתא באח שלא במקום בן ובת.
[קידושין י"ז ע"ב] כלום יש יבום אלא במקום שאין בן. וא"ת נימא מדלענין יבום בן ובת כי הדדי ננהו ה"נ לענין עבד ויעבוד את הבן ואת הבת דמהאי טעמא אמרי' ביש נוחלין [ב"ב ק"ט ע"א] דבן ובת קודם (לאב) [לאח]. וי"ל הא דדרשי' ועבדך ולא לאחר היינו כל שהוא אחר במקום בן ובת לגבי בן כאחר דמי לענין יבום ונחלה שהבן קודם לבת. וכה"ג אמרי' בערכין [כ"ה ע"ב] דבת אינה מעמדת שדה אחוזה לאביה דכאחר דמיא כיון דלגבי נחלה בת לגבי בן כאחר דמיא.
<h2>דף כז.</h2>
[קידושין ב' ע"א] בפרוטה ובשוה פרוטה. לא הוה צריך למתני אלא בשוה פרוטה כדתנן פ' הזהב [ב"מ מ"ה ע"א] גבי ה' פרוטות האשה מתקדשת בשוה פרוטה, אלא דמעיקרא מפר' מה הוא כסף ובתר הכי קאמר דשוה כסף ככסף. וא"ת זה מנ"ל דהא גבי עבד עברי אצטריך קרא בגמרא [ט"ז ע"א] ישיב גאולתו לרבות שוה כסף ככסף. וי"ל דגלי לן בעבד עברי מיניה ילפי' בכל דוכתא. והא דאיצטריך ישיב לרבות שוה כסף ככסף גבי נזקין בפ"ק דב"ק [ז' ע"א], משום דהתם כתי' מיטב וס"ד דכסף דוקא. ומשום הכי איצטריך קרא בעבד עברי ולא יליף מנזקין דה"א אם בא לקנות (עצמו) [עבד] בקרקע לבעי מיטב. ובפ"ק דשבועות [ד' ע"ב] דדריש כלל ופרט וכלל בפדיון הבן, לא איצטריך לשוה כסף אלא למעוטי עבד וקרקעות ושטרות. [גליון. ורבינו יצחק ב"ר אברהם הקשה מירושלמי [ה"ב] דגרסינן אהא דאמרי' לקמן [ח' ע"א] בכסף הוא נקנה ואין נקנה בתבואה ולא [בכלים], בכל אתר את עבד שוה כסף ככסף, והכא לית את עבד שוה כסף ככסף. שניא היא דכתיב כסף כסף, אלמא דכסף דהתם כסף דוקא קאמר [ול"א] שוה כסף ככסף, אלא יש לפרש... אלא בכל מקום מסברא ש"כ ככסף, ובנזקין איצטריך ישיב משום דכתיב מיטב, וגבי עבד דכתיב כסף כסף למכתב קרא מהאי טעמא דהוי דוקא].
<h2>דף כח:</h2>
[קידושין מ' ע"ב] קסבר יובל מתחלתו משמט. האי קסבר לאו דוקא, דליכא פלוגתא בהכי, דבכמה דוכתי אמרינן [שבת קל"א ע"ב, ר"ה ח' ע"ב], דביום הכפורים עבדים חוזרים לבתיהם ושדות חוזרים לבעלים.
[קידושין ל"ג ע"א] אין בעלי אומניות רשאין. במלאכת אחרים איירי, דלשון רשאין משמע דאיכא איסורא. וי"מ רשאין כמו חייבין, כדתנן פ' המקדיש שדהו [ערכין כ"ח ע"ב] כמה אדם רוצה ליתן בשור זה, לעשותו עולה אע"פ שאין רשאי.
<h2>דף ל.</h2>
[קידושין מ"ו ע"ב] אתמר המקדש אחותו. ל"ג דאתמר דלא שייכא לדלעיל, ור' אמי מצי סבר באחותו כשמואל דתליא מלתא באדם יודע. ואי גר' דאתמר לא מייתי, אלא דאשכחן פלוגתא דרב ושמואל בחזרת מעות במלתא אחריתי, אע"ג דמודו לדר' אמי.
<h2>דף ל:</h2>
[קידושין כ' ע"א] אבקה של שביעית. עיקר איסור שביעית עבודת קרקע כגון חרישה וזריעה, אבל משא ומתן עשה הוא לאכלה ולא לסחורה כדפ"ה, ומסתבר שבא לו עונש זה על ענין משא ומתן מדה כנגד מדה.
[קידושין כ' ע"א] לזבון איניש ברתיה. אע"פ שמפדין אותה בע"כ [לעיל י"ח ע"א], מ"מ רבית קשה ביותר. לעקר זה ע"ז. שסופה ליעקר.
[קידושין כ' ע"ב] שאין לוה וגואל וגואל לחצאין. בערכין [ל' ע"ב] דריש גבי שדה אחוזה והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו והשיגה ידו שאין לוה וגואל. ומצא פרט למצוי שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב. כדי גאולתו שאין גואל לחצאין. והשתא גבי לוה וגואל ניחא שלא הוצרך להזכיר דרשה שלישית שמוכר ברחוק וגואל בקרוב, כיון דאשמעי' שלוה וגואל כ"ש שמוכר וגואל. אבל הכא גבי אין לוה וגואל היה ראוי לומר כמו כן ואין מוכר וגואל, וי"ל לפי שלא הזכיר גבי לוה וגואל לא חש להזכיר גבי אין לוה וגואל. מיהו קשה בשדה אחוזה מה צריך למעוטי שאין לוה וגואל כיון שמיעט שאין מוכר וגואל, כ"ש שאין לוה וגואל, וי"ל דאי לאו כתיב אלא חד מיעוטא הוה מוקמינן שאין לוה וגואל.
<h2>דף לא.</h2>
[קידושין כ"א ע"א] תני חדא. במוכר בית בעיר חומה כדפ"ה וכדמוכח סוגיא, ולא כפ"ה דבפ' בתרא דערכין [ל"א ע"א] דבמקדיש שדה אחוזה מיירי.
